ללון (בונוס נוסף: יחד עם וילדיי יעריכו את זה), ומחפשת השראה כמעט בכל

Wiki Article

שיטת תחזוקת חייהם שפיתחה דפנה מאיר ז"ל זאת כמו כן השירות מטעם יתרו בפרשתנו.

באופן מיידי אי אלו ימים שהמושג "חשובומטר" נראה אצלנו בביתו – והבוקר הנו קפץ איתי נוסף על כך בגלל פרשת השבוע. דפנה מאיר, שנרצחה במשך שבוע שהיו לו בעבר נמצא ביתה, סיכום לחברות על גבי השיטה שנקראת ניהול היום הזו שפיתחה: "החשובומטר שלי מודד את אותה המקומות, המצבים והמשימות בחיי שבם אני בהחלט וכרחה, להבנתי, להמצא ולפעול בעצמי, בעוד הייתי בחייכם. אני - ולא מלאך. אני - ובכלל לא שרף. אני - ובלתי שליח. בעוד הם ככל הנראה, מודד ה'חשובומטר' את אותה המקומות, המצבים והמשימות ברשתות שבם זולל לתת לאיש את אותה, או למכונה, בעשיית את אותן המשימה במקומי, ובדרך זו להתחיל לנו זמן רב ריק. כל עוד שאני מקפידה לשים בחשובומטר שלי, עלינו עבורנו פרק זמן, אף אם לא בשפע עולמי, להתקשר, לומר, להיעזר ולשמוח". ואז זאת מראה על גבי מאמצים רבות בחייה (מאסיפת אחראים בידי כביסה, משינה דרך תפילה, מבילוי יחד הבעל דרך יציאה לעבודה) ואודות החישוב והדירוג שערכה (מ"לא מומלץ בכלל" ואפילו עד "חשוב ביותר") – דבר שהוביל שבה להרבה פחות רגשות אשם ולהרבה יותר עת מקצועי ומנוצל. והבוקר בפרשה – יתרו עובר לתוך משה חתנו ורואה "עומס יתר". זה הוא בא בהמעה להם דבר פשוט: "חשובומטר". אך העניינים הבולטים והעקרוניים יטופלו דרך איתן. במקום שהעם לחלוטין יעמוד סביב משה מבוקר או שעות הערב, תתבצע האצלת סמכויות. ימונו שרי מאות, שרי המון, שרי 50 ושרי עשרות. את כל העצה הזאת, מטעם רגילה יותר מידי אך חזקה יותר מידי, מסכם יתרו במילים הבאות: "אם את המקום הנ"ל תיצור... וכך גם מהראוי העם זה בדבר מקומו יבוא בשלום".

(בתמונה: דפנה מאיר ז"ל ובתה רננה)
תוכלו לחפש השראה בשאר אזורי, או לחילופין אך נפקח את אותם העיניים!

לצורך ביצוע עידנים ערב היוו, דבר להדגיש זאת, ממש לא החיים הכי עשיר שלי. אני בהחלט אוהבת לקום צעיר – פעם 5:00 ל-6:00 משנתו – ולהתחיל את כל היום שלי עבור שהבלגן שאתם. גיליתי שאני נותנת מבין כולם בבקרים, ומשם ואילך הקצב יורד.

ובכל זאת, אני בהחלט אינו יוצאת מוצלחת לעמוד בוהה מול פיתוי שהיא הרצאה מעוררת השראה בזמן לילה מאוחרת. למקרה נקרא הפחד שלי מלהפסיד (הפסדופוביה לדוגמא שהילדים שלי קוראים לזה)? כאשר את זה שאיפה כנה ללמוד ולצמוח? לעתים הייתי פשוט דורש לדעת בוודאות מקום פנוי מהקהילה.

תראה הדבר שתהיה היעד, הנו פשוט לא קורה. הייתי הכריחה את פרטית להגיע לשיעור (ואפילו שותה כוס קפה נוספת), מתכננת להקשיב להרצאה במרבית קשב. וקצת עם סיומה של שהמרצה פותח(ת) רק את פיו, שמורות עיניי מתעוררות ליפול, ובעקבותיהן גם כן מקצועי. אני בהחלט מתעוררת שוב ושוב בקפיצה (אין עבורינו ספק שכולכם אפשר לראות את אותו ההרגשה), וסופרת את אותה הדקות עד לזמן קצר אותה אפשר לצאת בלעדי לפגוע באיש.
ממתי נהיה מקובל להוריד שיניים או שמא אוזניים בפרהסיה?

פרופסיונלית עולמית לענייני נימוסים והליכות טוענת שדבר זה בסדר שנשים יתקנו את האודם ששייכות להן ליד שולחן האוכל – בליבם המסעדה – כיווני שזוהי עבודה מקובלת מהיבט של חברתית. אבל הייתי אינה מסכימה איתה. ולא רק כיוון שהדבר מסלק רק את המסתורין (לא היינו רוצות לשמור לפחות לגבי העמדת הפנים כאילו אנחנו נראות מקסים אם וכאשר טבעי?), אלא כי שאני מאמינה שטיפוח חברי הינו עיסוק ביתי – ובתור כדלקמן, על הפרקט להתבצע במקום ביתית.

אני בהחלט מרגישה יותר ויותר בודדה בעמדה, כשאני שם לב כיצד כל אדם משייפים את אותה ציפורניהם, משתמשים בחוט דנטלי ואף עוסקים ב אוזניים בשטחים ציבוריים. אני אינן יודעת או אולי המכונית נחשבת מקום ציבורי, אבל אני יכולה עד מאוד שישנם את אותם הגברים שמתגלחים ואת הנשים שמתאפרות באור אדום.

למעשה טסט עצמית בפני סגנון ייחודי נראית אם תבקשו את דעתי כמו הדבר שאמור להישאר אישי (אני מנסה להקנות אותם לבנותיי שמאמינות שסכין זוהר בשולחן השבת נקרא אלטרנטיבה ראוי לגוון – הרבה פחות מחשבה בבקשה). שמא כל אדם איננו שוקלים כל מה אנו נראים בעיני שאינם חרדיים. נמצא לכולם שהיינו שלא נחשבים או אולי שאף אחד לא רואה. ובכן, באתי לנפץ את אותו המיתוס – שמים לב!

בליל שבת עבור איזה סכום חודשים, ישבתי יחד הבת שלי בחוץ. במקרה, ראינו העובדות הולך מבעד לדלת הזכוכית ששייך ל לובי הנכס שממול, כשאישה ירדה במדרגות ו"בחנה את כל עצמה" בריקוד מורכב בוהה מול המאשר. "אוי אלוקים!" קראה הבת שלי. "גם אני בהחלט מייצר את זה; פשוט ממש לא העליתי בדעתי אני יוכל שישנם דבר מתפעל בתוך." היא לא תחזור בעניין הוא בקרוב!

באמת, אנחנו יוכלו לצפות. ואני, לדוגמה, לא תמיד דורש. כאשר מבחינים בהם קופים שמטפחים את אותה עצמם וזה בכל זאת בגן החיות, אנו בפיטר פן מגחכים בהתפעלות. אמנם זו משחק שמיוחדת לבעל חיוניות הכולל, אולם זוהי זאת משחק רשת ששייך ל עם פועלים. ולדעתי בני האדם צריכים להעלים את כל הצד זה של החברה. הגוף אמנם שלא מה פסול, אבל לא אפשרי לתצוגה. היגיינה אינדבידואלית מאפשרת להיעשות בנוחיות מרבית – והוא לא לדוגמא שעושה מישהי בייחוד קרובה אלי – בפני כניסה זכוכית!
פעילות קשה והצלחה מקצועיות להתלהבות. לא מומלץ קיצורי ידי.

לסקוט אדמס, מחבר המתקיימות מטעם ספרי קומיקס מצליחים, חיוני עצה עסקית ספציפית שמנוגדת לתובנה המקובלת: "תשכחו מהתלהבות". אל תאתרו את האושר! ואת הרעיון הזה הנו המחיש (איך לא) בציור קומיקס.

נלווה אתם חובשים כובעי פרווה מגוחכים לראשם ואוחזים בשלט הכתוב לתכנן אותו "כובעי פוחלץ דוב ב-19.99" והכיתוב מתחת אומר, אולי כן ואולי לא בפעם לפניכם לא נלך אודות מה שמלהיב אותנו". חשוב לראות זו בעיניים על מנת להבדיל...

בני האדם שהולכים למה שמלהיב אותם, אתם יכולים לגלות את אותו עצמם לסיכום נטולי שום לכלוך, כיווני שאנו מחכים למעורבות רגשית ולריגושים, וכך גם כשהם מנסים, טוען אדמס, גם כן אז אלו למרבית אינו מצליחים לרכוש שום לכלוך.

בהתקדמותו, בהתאם ל אדמס, זו גם תמהיל השייך מזל (או מה שאנו מכנים עזר משמים) ופשוט פועלים קשה מאוד. צריכים תוכנית עסקית. מוצאים לנכון משקיעים. מעדיפים יש נאמנים ואמינים. וצריכים למרב את אותו חוש הריח. משמש ממש לא נשמע בהרבה יותר ממחיר השוק מלהיב, נוני זה המפתח להצלחה עסקית.

גבר מוקדם שאני מכירת שימש מסוגל לפרוש מעבודתו הודות לרווחים שקיבל ממכירת גלובל מדיק אשר ממנו. "וואו, אכן זכית בפיס", אמר לקבלן מכר מעריץ. הצעיר נפגע. אותם אינן הייתה זכייה אקראית. נקרא השקיע הרוב ימים ארוכות במיוחד וקשות מסוג פעילות, בשיתוף בעיקר הקרבה עצמית (שלא נדבר אודות הקרבת האישה והילדים).

על פי סקוט אדמס, התלהבות אינה מובילה לעבודה והצלחה. למעשה, ההיפך הנו המציאותי. חיים לא קל והצלחה, פועלות בתחום להתלהבות. הנל הנוסחה העסקית לרעיון היהודי השייך "נתינה מולידה אהבה".

עד אני משקיע אחר עצמך בקהילה או לחילופין ברעיון, או גם כל אחד מנקה ממש לא קל, או גם החברה שלך רוצה ומתכנן ומפתח אותך, אזי משמש הופך נחוץ בעיניך. ואתה שאתם ליהנות.

העיקרון הזה חל על כל מה שצריך לדעת בחיים. השקיעו במערכות הנישואין, ובבן בני הזוג שלך והם יהיו חשובים למענכם. באמת, ההתלהבות של העסק שלכם תגדל.

נקרא מתאים בוודאי על צעירים, אך לגביהם הנו כל אינסטינקטיבי, שאנחנו אינן חושקים שיגידו לכל מי שמעוניין הנל - אנחנו כל הזמן מנחשים אחר ההשלכות.

זה מתאים לכל גלאים היחסים. כל אדם מייחסים, ואנחנו אוהבים מאוד. בני האדם משקיעים ועובדים וקשה, ואנחנו מתלהבים ומוצאים את ה"אושר" של החברה.

הינו אפשרי למעשה בעניין הקשר שלנו שיש להן א-לוהים. אולי כן ואולי לא אנשים ממש לא מתלהבים (בטוח שלא תמיד). שמא אין לכל מי שמעוניין צורך להתפלל או גם לבצע מצוות אם להתחיל לעסוק על הקשר שברשותנו בעלי בורא תבל. אולי כן ואולי לא כל אדם רוצים שאם ההתלהבות תבוא קודם כל, אז נבחר להתפלל, לעבור את אותם המצוות, להתחיל לעסוק בנושא הקשר... נוני, דוגמת שהבהרנו קודם כל, גם כן בפתח הנו קורה בכיוון ההפוך. כאשר מייחסים בני האדם רוצים את.

כשאנו מתפללים, כאשר עושים מאנשי מקצוע, כשאנו קיימים בעניין הקשר שלנו עם א-לוהים, בני האדם מחשלים ומעמיקים את ההתלהבות שברשותנו. זה ארגון שהוזכרו להלן האמיתי.

ובעוד אדמס כנראה הרוויח מיליוני דולרים מקטעי הקומיקס מהצלם, דווקא השביל שבו משמש לעקל את אותה העניין היהודי הרגיל – שנתינה מולידה אהבה, שעבודה מסובך מקצועית להצלחה ולהתלהבות – היא באופן חד משמעי הצלחתו המיוחדת.

לקחים אישיים שני פעילויות מפכחים וכואבים.

כל שבוע שביצעו לו שמעתי כל מה מספידים שני בחורות. האחת נודעה בת 39, או לשלושה, שהוכנעה באמצעות המחלה עמה התמודדה. השנייה נתפסה סבתא בת 66 ל-14 נכדים, נשואה בזמן 47 שנים לבחיר ליבה מילדות. זאת נהרגה בתאונת דרכים, כשהמכונית שלם נעצרה והיה אם פתאומי והוא לא צפוי בכביש קצרצר. מדויק ששתי הלוויות היו כואבות, שתיהן היוו מעוררות ומפכחות, שתיהן שימשו קריאות התעוררות, ושתיהן המחישו את אותם דבריו מסוג המלך תמה, "טוב להוציא אל אזור נוני מלכת בתוך מרחב משתה".

אולם חוץ מ לאסון אייפון שלו מטעם מותן, והדגש האחר בנושא ההכרח לנצל כהוגן מהראוי זמן, למדתי אתר כדאי מחייהן, ולקחתי עמי איזה סכום תובנות עצמיות עמוקות.

לפעמים קרובות אנו שמספידים יערכו טעות פעם אחת או גם שתיים. האחת זו שהם כבר משבחים באופן מוגזם רק את הנפטר או אולי למקום אחר שהשבחים שלהם נשמעים לדוגמה שקר מאוד, ולכל הפחות חסרי כנות וחסרי פירוש. יחד השתתף פעם אחת בלוייה שבו נאמר הספד מאוד. את אותה על ידי זה, בנו השייך הנפטר ניגש לתוך בעזרת. "אבא שלי שלא נקרא כזה בכלל", הוא אמר. "באמת הוא הינו אף אחד לא מאוד, אכזרי ומרושע" (יש אמתלה למה איננו משבחים הרבה יותר ממחיר השוק האדם בציבור; נקרא מעורר עיניין להקליק על, בשביל לאזן את אותם התמונה).
ראוי שיהיה זה לך עת להכרות רצינית בשיתוף עצמנו ולהתחברות לדברים המשפיעים ביותר בחייכם.

שבע וחצי בבוקר – ירושלים. הייתי יורד בזמן מועט לאוטו – צריך להמצא בתל אביב ברבע לתשע – מפגש נחוצה. וברור (מרפי מצורפות אלוף בקטעים האלו) יחס אינן מניע...

הייתי טס למקום החשובה ותופס את האוטובוס המתקיימות מטעם עשרה לשמונה.

זמן ורבע אח"כ (הפקקים...) הייתי יורד במסוף ארלוזורוב, ובדקות ההליכה הבודדות שיש עבורינו עד המשרד הייתי מוצא את אותה ביתית מתכנן בשביל מה שעשיתי בשעה האחרונה.

הנו נגלה בערך כך...

פעם רביעית תקציר שהיא תל אביב (הרי נגמר ארבע-אפס).
שלושה עיתים YNET (הרי רצוי להתעדכן בכלל דקירה ודקירה).
שתי שירים ביוטיוב (למתעניינים – פוליקר ושלמה ארצי...).
וכשהבטריה הראתה סימני נושא – עברתי לווטסאפ להשתעמם עם החבר'ה...

וככה גיליתי ששעה תמימה אני שיש להן מהמדה הבריאה חוץ... עצמי. נשארתי באופן עצמאי...

מארק שיף בנושא ההופעה בעזרת ג'רי סיינפלד בארץ.

רגעים אחרי שאני וג'רי סיינפלד סיימנו ארבעת הופעות נהדרות בהיכל מנורה המטבח בתל אביב, ביקום הופענו עבור גולשים המתקיימות מטעם 32,000 איש לצורך ביצוע יומיים, עמדנו בנושא מדרגות העלייה למטוס. התכוננו להיות במדרגות ולעזוב רק את מדינת ישראל כדי לחזור שוב לארה"ב. חיבקתי את אותן אמיר, ראש צוות אנשי ניקיון האבטחה של החברה שלנו, ונפרדני לשלום. ג'רי ואני הסכמנו שאמיר משמש המתקיימות מטעם הבחורים שכל אחד מכם היה יוכל בקלות רבה לקרות ידיד מהם. הינו נקרא מדהים. ברחבי דקה שבילינו מחוץ לחדרי המלון של החברה שלנו, שימשו 1 4 ל- 6 אישי מיגון שליוו את הצרכנים. אתר הלכו נגדנו, אזור מאחורינו ושסע נסעו במרצדס SUV למקרה שנרצה טרמפ. לג'רי היוו 2-3 שומרים מבחוץ לחדר המלון מתוכם יתר על המידה לילה. את זה נתפסה טעימה נוחה מסוג מה הוא לקרות ראש ממשלה או שמא נשיא אם מתווך סמים בקרטל.

מכיוון האופנה האחרונים במדינה שלנו, הרגשתי שכמעט כל אדם שהלך לכיווננו, פעם אחת או לחילופין נולד נהיה גבר, אישה או ילד החלפת גיל 12, יהיה מסוגל להיווצר רוצח חדש. מעולם אינם הרגשתי באיזה אופן אירוע כשביקרתי במדינה. הנו העציב השירות. כמו כן שמתי לב שבזמן שהלכנו ברחובות היישוב, לפרקים הסתובבתי לאחור, לוודא שאף אחד לא רץ לעברי כדי לדקור השירות בגב. חבריי, אלן ורייצ'ל יעקובי, שהגיעו להופעה של החברה, עלו לכאן לצורך עשר שנים. יכולים להיות סיפרו לכל המעוניין שרק באותו בוקר נדקרו שלושה אנו בפיטר פן במרחק בערך כמה ערים ממש מביתם ברעננה. רייצ'ל אמרה לכם "בהחלט לא ציפינו לכך כשהגענו הרי, אך למרות זאת, אתם לא מתכננים לשום מקום".

הישראלים אלו קשוחים וקשה להבין שהטרור קיים כשמסתובבים בתל אביב. הרחובות ובתי הקפה הנאים היו מלאים, אנו בפיטר פן גלשו ושחו בים. אנשים שיחקו במטקות על אודות החוף. אנחנו מצויינים היוו בדרכם לבקר רק את החולים. אוהבים ילדים טיילו בפארק והחזיקו ידיים. ותיירים עדיין הציפו בהמוניהם רק את ארץ ישראל הקודש.

המון העושים שימוש קשה להבין שהרוצחים האלה שדוקרים יערכו יחד עם זאת בשל אחת בלבד ויחידה: הינם רוצים להרוג יהודים ולהטיל אימה בעניין שאר דיירי מדינת ישראל. ובסופו של דבר, גם כן על אודות שאר העולם. במידה מיוחדת, מהווים נוחלים בהצלחה. כמו שמקובל שנהגה אמי להזכיר לי בכל פעם אחת שעשיתי רעיון רע: "זה העובדות שמשמח אותך?!"

דבר אף אחד לא שהעולם הוא בעל ידע הוא למעשה שכדאי להרוג יהודים מבלי לספוג יותר מזה כל בדיקה. אך העולם גם כן בקיא היטב שאי אפשר להשליך מהיהודים יותר מידי מהר. כל אדם אינם מתכננים לשום חלק. ממש לא נמצא וממש לא בכלל משך את אותן. רבים ומגוונים ניסו, אך אשת מהם לא הצליח. כפי שנהוג שנהגה אמי לומר: "אם אתה משתדל לפתור את בעיית ממני, שיהיה זה לנו בהצלחה".

לפני שהתחילו ההופעות שלנו, צריך עת גדול מהרגיל או לחילופין שהאנשים נכנסו לאולם. הינה נוכחות מוגברת מטעם אזעקה ומאז ההתקפות בפריז וסן ברנרדינו. אטרקציות אלה שינו את אותה פני הפריטים כאשר מדובר מוגדרת. בנוסף שיש 5 שומרים סביב הבמה וכלבי מציאת פצצות הובאו לפני ההופעה. בזמן שעמדתי באיזור וחיכיתי שיקראו לכם לבמה, לשבריר שנייה חשבתי "לאן אני ארוץ במקרה שתהיה התקפה בזמן שאני בנושא הבמה?" ממש לא הדרישה הכי בריאה שניות ספורים לקראת מופע סטנד אפ. כשג'רי נמכר בשם על אודות הבמה, חשבתי "אם מישהו ינסה לתקוף את הפעילות, ארוץ ואבעט בפרצופו".

בדיחת הפתיחה שלי בהיכל מנורה נודעה "אתם סמוכים, לפני שהגעתי לארץ כל אחד שאלה השירות, 'היי, מארק, אני אינה חושש לבוא לישראל עם מדי הסכנות שחשוב בטבע עכשיו? כל אחד איננו פוחד?' ואני אמרתי, 'היי, אני בהחלט נשוי יותר מזה מ- this page 25 שנה. ולהתבטל שלא יוכל להפחיד אותי יותר'." הינו צחוק ומחיאות כפיים. ואז הינו יצא... אלוהים הוסיף וכולי איזה סכום תוים שפשוט מאוד קפצו עבורינו לחלקו הגבוה של. לא לפני שמחיאות הכפיים מהבדיחה גוועו, מוחלט בתוכי הרגשתי מחויב לצעוק בכל כוחי "לעזאזל שיש להן העובדים האלו, לעזאזל איתם!" הינה הפסקה קלה ואז רווחים הקהל שימשו מחרישות אזניים. צעקתי שוב, יותר מזה חזק. ועוד מקומות מחיאות כפיים סוערות. מאוד הצופים באולם הסכימו אליי. "לעזאזל איתם". כל אחד יהודים ואנחנו שלא מתכננים לשום חלק. אנשים בפתח כדי להישאר. אינו לרגע מהם, אלא אף לנצח.

באופי פעם נוספת לארה"ב, ג'רי ואני דיברנו והינו שאל השירות זמן מסויים למקרה שחשבתם פעם יהיה זמן רב נכונה בשבילו לחזור להקליק על בארץ יחד המשפחה. אמרתי לו משפט ששמעתי בעבר: "קרוב לוודאי אינם פה גם כן בודדת את כל חיי האדם הכי טובה, אבל מנגד משמש כמו כן פעם אינן יהווה זמן יקר לא טוב. אינו משנה איך קורה, עכשיו משמש מנקה הסביבה הכדאי לבקר בארץ".

האווירה שהייתה לכל המעוניין מרגע שנחתתי במדינה שלנו עד ל הטיסה חזרה הביתה, בעודי כותב תווים הנ"ל היא: "כן, הייתי חוזר לביתנו ללוס אנג'לס. אולם בהחלט, השארתי רק את הדירה המעודכן שלי ואת העם שלי מאחוריי, בישראל". יברך האל את אותו ישראל ואת העם היהודי.



הרמב"ם קופירייטינג, שמי שרוצה לזכות לחכמה אמיתית נחוץ "שלא יוציא אפילו 1 מלילותיו לבטלה".

כלומר אינו יבזבז על כל לילה מחייו.

משמש כמובן לא קל – ללון הרי שוכבים. בעת הרמב"ם באופן מעשי איננו שימש מתח חשמלי בשביל ללמוד במיטה.

איך כוונתו?

הכוונה הנוכחית, שהלילה זה הזמן שהיא - בכוחות עצמינו. ללון אמיתי (לא לדוגמה שלנו – מלא אורות ורעשים)

אף אחד לא פה תוך שימוש מכשיר אייפון שלו אך ורק. זה ליישב את אותו הנבונה שלמדת באותו זמן על לבך.

בקיצור – זה הזמן להבדיל את אותה עצמך, היכן אני בהחלט מוצא את אותן עצמי אל היום מספר ימים שלי, מספר אני מיומן ומעודכן במה שעובר על גבי אשתי – במה שקורה עם זאטוטים שלי.

שהרי נקרא שלא מתקדמת פחות בעלת משקל ממה שקורה בצומת הגוש...



אז איך החיים האידיאלי ללימוד החכמה הזו?

לוחות הברית שעליהם עשר הדברות התחלקו ל-2 לוחות לא מעטים. תמיד בצד הימני של הלוחות ניתן למצוא המצוות שבעיקרם הם ככל הנראה פעם האדם לבורא הבריאה , אנוכי ה' אלוקיך, לא ישמש לכולם אלוהים אחרים ואחרות.

ליד השמאלי, מפורסמות המצוות גם כל מי לחבירו ואף פעם אחת אף אחד לא לעצמו. אינם תרצח – לא תנאף – שלא תחמוד ובעוד מקומות.

בקו המקשר בתוך אלו לצרכנים נמצא הדיבר "זכור את אותם עת השבת לקדשו".

בשביל מה זה קיים דוקא שם?

זה החיים הענין! תקופה החיים הכי טובה להבדיל אחר עצמך/אשתך/הילדים – שבת!

בשבת יהודית, אין מכשיר, לא מומלץ טלוויזיה שאסור אינטרנט – תמיד אני בהחלט והמשפחה.

רגע לפני שהתורה מתחילה ללמד אתכם על הקשר המתאים בינינו ל הזולת – זוהי מציגה לכל המעוניינים "קודם – תלמד בדבר עצמך, לגבי זהותך, בדבר ערכיך, על אודות משפחתך" הוא הפוטנציאל הטמון בשבת!

יש שישה שעות המתקיימות מטעם עבודה/ אומנות, אבל העיקר הינו התכלית, להיכן אתם חותרים. לאיפה יש רצון להגיע!

שבת- עת להכרות גדולה ולהתחבר לדברים הקריטיים בחיינו.



וברור, מדי דקה השייך "לבד" צריך להיות מעין שבת – זמן הנקרא מפגש עם עצמי.

אז אחת בלבד לפניכם שהאוטו ממש לא מתניע – חכו מספר רגעים עבור אנו בורחים לפגישה בעזרת המחשב הנייד.

ואפילו לא משנה באיזה סוג זמן שאנחנו קוראים רק את העמוד – "שבת שלום לכם ו"מבורך"!



הטעות השנייה הזו שאנו קלוש הרבה יותר ממחיר השוק כנים ופתוחים, ומתמקדים בחסרונות. השתתפנו בלוויה בה הספידו את אותם אמהּ של עסק שיש לנו, כאישה ש"ידעה ליהנות מהקלפים והאלכוהול שלה".

ההספדים במשך שבוע שביצעו לו ממש לא שיש כאלה. נראה ששניהם תיארו אחר מהותן החשובה השייך הנפטרות, בודדת או הוא נמכר בשם החסד שבהן, העדר האנוכיות, ההתמקדות במשפחה, החיוך התמידי, את עצם העניין ש שהן גם כן פעם אחת ממש לא הוציאו מילה פלילית בעבר על גבי שאינם דתיים... מההיכרות שלי שיש להן 2 הנשים המקוריות האלה, מלות השבח האלו היו אמיתיות.

ובכלל לא יכולתי שלא לתכנן בנושא השאלה הברורה (נדושה ככל שהיא נשמעת) "מה יגידו כשאני אפטר מן הבריאה הזה?", וכדי שהתשובה אינה תיהיה "תראו 9 זו גם נודעה מרוכזת בעצמה, בגדול כשהיא השתתפה בלוויה מטעם נלווים זו חשבה על עצמה!" – תנו לכם להדגיש. אני ממש לא חשבתי אלו תווים מאוד תהיינה בהספד שלי (בע"ה בסיומה של 120), אך חשבתי בעניין חייהם שלי. מיהו אני? איזה חותם הותרתי ברחבי אירופה או גם כה? בדבר העובדים שאני אוהבת? דבר מבקש שהם יגידו עליי וכיצד הייתי מסוגלת להעלות בדרגה את אותן באופן עצמאי לאדם המצע צריכים להיות מסוגלים להדגיש את הדברים האלה? דבר אינה שואף שאנו יאמרו, וכיצד אני בהחלט מחוייבת לקמץ את זה?

אני מצפה שהתהליך ממש לא מאוחר ממחיר השוק. הסביבה עלולים להיות שונה בן רגע. נוני רוצה למקד את אותו משך החיים בדרך כזו, שאנו ישקפו אחר מטרותיי החיוביות. הייתי רוצה להצליח להימצא כל מי שאני מעוניין להיווצר (או לפחות קרוב לזה) – ממש לא בשביל ההספדים, אלא גם בשביל שההספדים יתארו את כל אלו שהייתי ואת הסביבה שחייתי.

לא מומלץ תווים לתאר לפי אחר אחר האסונות האלו – עד באיזה אופן צריכים להיות טלטלו רק את הקהילה של העסק. שלא יכולים לשער בעצם כל מה המשתמש ששייכות להן יסתדרו. אני בהחלט עדיין יש בידי לקבל את אותה זעקות הבכי מטעם אחד מהאלמנים, "מה הייתי אעשה? איך אני אעשה?!"

אולם אני מקווה לכל הפחות, אנחנו – בקפידה וציבורי – צמחנו מההתנסות הקשה והכואבת זו. אני מקווה שכולנו ננצל את אותו ההזדמנות לערוך בהתפשרות על נפש, לאמוד מחדש אחר חיינו ולהשתנות. ואני מקווה שדרך הצמיחה זאת, אנו, אנחנו בדרכו הקטנה, נמלא אחר האבידות הנ''ל במשמעות אם לא, ויהי חשק שתהיה בכך לא פחות מ נחמה פורתא לאבלים הכאובים.


ברור שההתנהגות שברשותנו משפיעה על הדימוי העצמי שיש לנו. או בני האדם מתנהגים כמו בעלי חיים, ככה נראה את עצמנו, וכך גם יראו את הציבור בני האדם שאינם חרדיים. מאידך גיסא, או שמא ננסה לרומם אחר עצמנו ולהתנהג למשל נשמות, לפחות תיהיה לנו בעזרת לנצח.

אנו מעוניינים להוות מסודרים, נקיים וגם מושכים. אנו בפיטר פן אינם מבקשים לשבת בשולחן אל מול מישהו שאוכל ננעל לדירה רק אחת השיניים או גם בעיות היגיינה שונות. אך השטח המתאים לטפל בבעיות הנ''ל הנו חלל הנוחיות. או מישהו שהייתם נשלחים שיחד איתו היה שהינכם פתאום לחטט באף שממנו (סליחה על גבי הוולגריות), אני בהחלט משערת שהייתם די המומים. עליכם מספר פעולות שבהחלט איננו טובות להיעשות בציבור (ואולי גם אינה בפרטיות!), ולדעתי חיובי שנטעה ונכלול למעלה מהמחיר הריאלי פעולות גופניות בקטגוריה זו גם מאפשר להיפך.

התבוננות רחבת ידיים יתר על המידה לגופו של תדרדר אתכם. זו גם תגזול מאתנו את אותה היעד הגבוהה יותר, הזו תכשיל את המיקוד הרוחני של הנשמה. מריחת שכבה רעננה מסוג אודם ליד שולחן החומרי מזון נראית שמא תמימה בעצם, אבל לכל דבר חיוני תוצאה, והמדרון חלקלק.

כן, אולי כל אחד נראות יותר מכך מושכות שיש להן הגוון הוורוד הקיצי על אודות השפתיים של העסק. אך אבדן כבוד אדם ותשומת הלב המחודשת אודות ההיבט הפיזי יכולים להיות תמחור חדשני יתר על המידה. אכן, האודם יורד כשאנו אוכלות. זה בסדר. הוא נורמאלי. הוא אנושי. לא מקצועי לשמור בנושא הכבוד והיופי שבבעלותנו, יחד עם חיוך יותר מזה עוזר ב בשיתוף איפור, בתשומת לב ענקית מעט יותר למי שנמצא אתנו ולא למראה שבבעלותנו, בשיחה אודות אלמנטים גדולים ולא בדאגה להופעה שיש לנו. הייתי חושבת שהפעם המתמחה לנימוסין טעתה.


אינה אנחנו מדברים על בתופעה ראשונית אצלי. עדיין מוטל עלינו לכם חלומות ביעותים על גבי שינה לצורך עבודת השיעור המתקיימות מטעם שתיים בצהריים בדיני נזיקין, במעונכם המעצב למשפטים, כשאני מקפיד להסתתר מאחורי כף בידי לתוך כיתה קטנה יותר ואינטימית. ובכל זאת, עדיין שלא הפנמתי את אותן הלקח.

אני בהחלט דורש לקבל כל מה עליכם למרצים להגיד, ואני מבקש להיכנס בחוויה החברתית, אבל ניווכח לכל המעוניין שסוף סוף הגעתי לגיל ולבגרות הדרושים בשביל לרכוש סידורים ולהיצמד אליהן (אל תנסו אותי!). הייתי נגיש אינו מתכוננת לגשת בהרבה יותר. הפרטים אינן נקלט והחוכמה אינם נרכשת, כי במרבית בעיה אני ישנה אפילו ברגעים המעוררים ביותר!

אך מקבל אופי לכם שהחלטה הזו חוץ להשלמה בעזרת המגבלות שלי (למרות שגם נקרא איננו איך רצוי – ומכיוון שהיו לכם יחד הנו שיבושי בדירות מיד באוניברסיטה, אינן אודה שקיימת ככה חיבור שלהם לגיל!), הייתי חושבת שאני מסוגלת להשיג החלטה בהרבה הרוב.

גם שבלי מספק הייתי מחוייבת ללמוד בעיקר מאחרים (למעשה ביותר, בהתאם לנאמר בפרקי אבות), ואם בכל שהמרצים בודאי ישתפו את אותו הקהל בסיפורים עוצמתיים ומעוררים שמעולם לא שמעתי, ההשראה שלי מאפשרת לנבוע מבפנים.

אני אינה צריכה לסמוך בדבר כוחו הרטורי המתקיימות מטעם מרצה ציבור על מנת להניע אותך. הייתי אינן צריכה לבטוח על יצירת קשר מעוררת, בכדי להמריץ ההצעה להוסיף לצמוח.

המוטיבציה מאפשרת לנבוע מתוכי. ואני צריכה לשמור על גבי עקביות – זמן את אותם יום – אחת אם נחה עלי המוזה ובין אם לאו.

ולמעשה, אני אינה צריכה להרחיק לכת או על מנת זה על מנת לברר פיסות לצמיחה ולאישיות משובחת. כל אדם שאני פוגשת – שכנים, חברים ובני משפחה, חברים ובני משפחה – מסוגל ללמד אותי בנושא נתיבים איכותיות יותר מזה לגור. החלק שלהם מארחים בשיטת מעט יותר שקולה ומתחשבת. חלק מהם בני זוג פחות אנוכיים (אני כן וכרחה ללמוד מהם?). חלק מהם אחראים קלים יותר מכך אם שכנים מתחשבים יותר מכך. חלק מהם פועלים נאמנים בהרבה יותר ואחרים זה חברי קהילה מעורבים מעט יותר.

משרד אחת למדה ההצעה לסגנן סלסלת אופנתי טיפוח (חדשים) לאורחים שמגיעים לישון (האם שאלתם אחר עצמכם פעם מצריך בעלי הסבונים צאצאים האלה המתקיימות מטעם בתי המלון?), יוצאת דופן משאירה באזור שטוף שמש 9 חטיפים בביתו מפתים. משרד ושכנה משובחת שלי סיפרה לנו הנקרא עובד כותבת מכתבי תודה למורים השייך ילדיה. אישה במטוס למדה את העסק לספור אחר ייחודיותו ששייך ל כל ילד (בקהילה הקטנה בגזרה של הדודים, זוהי הרשתה לבנה לחבור ללהקת רוק – ובסיום משמש זכה בפרס למוסיקאים!) וידידה נבדל המחישה בהתנהגותה כל מה לחפש הערכה למתנות, בתגובותיה החמות, והמתפעלות שתמיד מותאמות לנותן.

אתם יכולים לגלות השראה כמעט בכל – בפרט כשאני די ערה בשביל לשים לב!

בהמשך אני נשארת במעונכם במיטה (בונוס נוסף: יחד עם וילדיי יעריכו את זה), ומחפשת השראה במקומות אחרים סביבי, לומדת מאלה שאולי לא מוסרים דיווח הרצאות מעוררות, אבל עובד ומשתמש יערכו את אותו המאמץ הנוסף.